לפסק הדין בעניין התנועה לאיכות השלטון ואח' נ' מועצת מנהל מקרקעי ישראל ואח'
הסכם לא שוויוני, המעניק הטבות מופלגות לחברות המלח, אושר בשנת 2003. עתירות שהוגשו לבג"ץ כנגד ההסכם הסתיימו רק לאחר עשר שנים, בשל התנהלות סחבנית של המדינה. אף שההסכם בוטל, חייב ביהמ"ש את המדינה ואת חברות המלח בהוצאות המשפט הגבוהות.
בעקבות רצון המדינה לפנות חלק מהקרקעות המוחכרות לחברות המלח ולהקצות אותן לתיירות ומגורים, התקבלה בשנת 1996 החלטה במועצת מקרקעי ישראל, הקובעת שבתמורה לפינוי הקרקע, יוענקו לחברות המלח זכויות בנייה, שיבואו לידי ביטוי ברווחים אדירים.
בשנת 2003 אושרה טיוטת הסכם, שנחתם בין חברות המלח למדינה. בעקבות זאת, התנועה לאיכות השלטון, החברה להגנת הטבע ועמותת שיח חדש, כל אחת בנפרד, עתרו לבג"ץ לביטול ההסכם והחלטת המועצה. בין היתר הן טענו כי הענקת זכויות הבניה לחברות נעשתה בחוסר סבירות קיצוני, הפוגע בעקרון השוויון ובצדק החלוקתי.
בינתיים ניתן צו ביניים המורה למינהל ולמועצה להימנע מלפעול לפי ההסכם.
סחבת של עשר שנים
המדינה טענה כי החלטת המועצה טרם נכנסה לתוקפה, וכי מדובר בהסכם עתידי, שכלל לא בטוח שיצא לפועל. משכך, טענה כי העתירות מקדימות את זמנן ויש להמתין עד ששר האוצר יחליט אם לאשר את החלטת המועצה.
בין לבין, הציפה המדינה את ביהמ"ש והעותרות בבקשות שונות, זאת, עד שבשנת 2010, היא מסרה כי מתקיימת חקירה פלילית בנוגע להליך קבלת ההחלטות בפרשה, והוחלט להביא את החלטת המועצה לדיון מחודש.
ביוני 2013, כעשור מאז הגשת העתירות, התקבלה החלטה חדשה העוסקת בשינוי ייעוד הקרקע המוחזקת בחוזה חכירה, ומבטלת למעשה את ההחלטה הקודמת שעליה התבססו העתירות.
המדינה טענה, כי משההחלטה בוטלה, יש למחוק את העתירות.
העותרות לא התנגדו למחיקת העתירות, אך טענו כי יש לחייב את המשיבות בהוצאות המשפט הגבוהות.
העותרות טענו, כי העתירות הן שהביאו לביטול ההחלטה השערורייתית וקבלת ההחלטה, וכי אין להתעלם מחומרת התנהלות המשיבות, שגיבשו הסכם חריג ושערורייתי תוך התעלמות מהאינטרס הציבורי. הן ציינו כי אם לא היו מוגשות העתירות, היה ההסכם מאושר והחברות היו זוכות בהטבות מופלגות על חשבון הציבור.
המדינה הותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של ביהמ"ש, אך ביקשה להביא בחשבון שההחלטה הראשונה לא נכנסה לתוקף, ושהתקיימו רק שני דיונים בעתירות ולכן יש לחייב אותה בהוצאות מופחתות.
החברות, לעומת זאת, התנגדו לבקשה לחיובן בהוצאות, רק משום שהן עמדו על זכויותיהן החוזיות, מה גם שהסעדים שביקשו העותרות בעתירותיהן מופנים כלפי המדינה ולא כלפיהן.
העתירות מוצדקות
המשנה לנשיא ביהמ"ש, השופטת מרים נאור קבעה כי ימקרה זה הוא אחד המקרים בהם החיוב בהוצאות מוצדק. השופטת הדגישה את החשיבות הרבה של העתירות, אשר הציפו כשלים בהתנהלות המינהל וקידמו את הצורך בגיבוש מדיניות ניהול קרקעות.
נפסק, כי ההליך הממושך היה כוח מניע לקבלת ההחלטה החדשה, ואין ספק כי בניהול העתירות הושקעו משאבים רבים, בין היתר בשל הבקשות הרבות והמיותרות שהגישה המדינה.
השופטת נאור החליטה לחייב את המדינה והחברות לשלם לעותרות סך כולל של 100 אלף שקל, אשר יתחלק ביניהן באופן שווה.
הנשיא אשר גרוניס והשופטת עדנה ארבל הסכימו עם התוצאה.
לדברי עו"ד יואל גולדברג העוסק, בין היתר, במשפט מנהלי וחוקתי, פסק הדין מעורר במלוא חריפותו התנהלות תמוהה של ביהמ"ש העליון, כשניתן פסק הדין 11 שנים לאחר הגשת העתירה.
"מחד, משבח ביהמ"ש העליון את העותרות בגין העתירות המוצדקות וחשיבותן הציבורית, אך מאידך מטיל הוצאות משפט של 5,000 שקל לכל שנת עבודה, עבור כל אחת מהעותרות", מוסיף עו"ד גולדברג, "נדמה כי הסחבת בהליכים מסוג זה ופסיקת הוצאות משפט שאינן עומדות בכל אמת מידה סבירה, יקשו על ביהמ"ש העליון לשמש דוגמה, ובעיקר להעביר ביקורת על בתי המשפט לעניין הסחבת הבלתי מתקבלת על הדעת".
- ב"כ העותרות: עו"ד נילי אבן- חן, עו"ד אליעד שרגא, עו"ד צרויה מידד- לוזון, עו"ד חגית הלמר, עו"ד אביגדור פלדמן
- ב"כ המשיבים: עו"ד ענר הלמן, עו"ד פנחס רובין, עו"ד שלומי כהן, עו"ד הראל שחם, עו"ד רועי ציפניק
לפסק הדין בעניין התנועה לאיכות השלטון ואח' נ' מועצת מנהל מקרקעי ישראל ואח'
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.